פרוייקט בואי הרוח – להתחזק, להשיב רוח ולשוחח למען יסודות השפה והבית המשותפים שלנו – רעות עמאר

WhatsApp Image 2023-11-30 at 18.55.59

שתפו את המאמר עם חברים

"להתחזק, להשיב רוח ולשוחח למען יסודות השפה והבית המשותפים שלנו, של החברה הישראלית, בימים שהבאים עלינו לטובה."

שבעה שבועות חלפו מאז הרגע הנורא ההוא… מעגל חיים שנסגר ונפתח…
בלב קרוע ושבור ובצעדים מגששים חיפשנו בעצמנו את האורות הקטנים שיוכלו להשיב אותנו לנשום ובהמשך – להעניק רפואה ואיחוי לכאב ולפצע השותת שנפער בתוכנו.
נדמה ששכבת קיום וזהות מסוימת סיימה את מקומה. משהו ברקמת החיים שלנו נקרע, ובמובנים מסוימים, חווינו כולנו מוות. ננגענו מן הגדר, אל השער, דרך הפתח, עד לעור ממש.
במשך כמה ימים הדהדו ונשמעו בראשי המילים ; 'בואי הרוח, בואי הרוח'. מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ – בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ. והפיחי בנו חיים.

חזון העצמות. יחזקאל לז. בחזיון המטלטל – מונח יחזקאל בבקעה מלאת עצמות. ונשאל מרוח אלוהים ; "וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן-אָדָ֕ם הֲתִחְיֶ֖ינָה הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה'? וכל עצמותינו ביקשו לומר כן, אבל לא ידעו איך.
החזיון עובר שלב אחר שלב מן המוות הממושך – בשיבה מתקנת אל החיים. ראשית במובנם הפיזי ובהמשך לכך במובנים רוחניים, שבשיאם שלום פנימי וחיצוני עד ליכולת לשוב ולהשכין שכינה בתוכנו;
"וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָתַתִּ֧י אֶת-מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם: וְהָיָ֤ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ-לִ֥י לְעָֽם: וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֚י אֲנִ֣י ה' מְקַדֵּ֖שׁ אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל בִּהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם".

סיפור תקומתה ותחייתה של אומה.
התהליך מצביע על מקורו – תמיד ראשיתו בשיבה אל העצמיות, בבניית קומת הרוח, בהמשך לקומת הגוף והחומר, בהמשך לבניין המוסדות.

"רבות דובר על מאורעות שמיני עצרת-שמחת תורה – כימים של נקודת אפס חדשה בסיפור האישי, הלאומי, החברתי, והייתי רוצה להוסיף – גם בסיפור האוניברסלי, של משפחת האדם.."

רבות דובר על מאורעות שמיני עצרת-שמחת תורה – כימים של נקודת אפס חדשה בסיפור האישי, הלאומי, החברתי, והייתי רוצה להוסיף – גם בסיפור האוניברסלי, של משפחת האדם.
המלחמה שפרצה ביום בו התחלנו להזכיר על הגשמים – "מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם", תיקון הגשם. יש בכך גילוי של מהותה, מלחמה על שיבתה של הרוח הישראלית, היהודית. שיבתה לעצמה, בראש ובראשונה – לאחר שנת מאבקים פנימיים וקרעים, קשה, מתישה ומדכדכת.
שיבת קשר של אהבה בין שמים לארץ ובין אדם לזולתו, אותו מסמל הגשם היורד כקו משפיע ומחבר ומחדש.

(אולי זה המקום לציין את התנועה – להוביל מן העם את קריאת המלחמה בשם : מלחמת מַשִּׁיב הָרוּחַ, לאור הדברים).

גבולותנו נפרצו ובשער נכנס האויב. עדי כי מושג הבית, הפשוט והפרטי ביותר – התערער וקרס. החיים כמשל – שהרי שנה עמדו יסודות ביתנו המשותף בערעור ופירוק אינטנסיבי ובלתי פוסק.

הדמיון לתש"ח, למלחמת הקוֹמְמִיּוּת – מתבקש מאד. אנחנו חווים כעת תחושה של מלחמה מאד בסיסית ופשוטה על הבית. רוח לחימה וצדקת דרך משותפת שלא חווינו מזמן. בימים ההם – בכדי לשכנע חברת מהגרים השבה למולדתה ההיסטורית והמיתולוגית הוביל דוד בן-גוריון מדיניות כור היתוך תרבותי – אחידות, כמעין מענה למה שיאפשר חווית סולידריות ואחדות בהקדם, פתרון אינסטנט, שכנראה נבע מהמציאות. אין הכוונה לשפוט או לבקר כעת.
אלא שנדמה שכאן, בנקודת האפס הנוכחית – יהא התיקון המשמעותי עם טוויסט אחר, בבניית יסודות הבניין באופן מורכב שמאפשר מרחב צמיחה לעושר תרבותי, לנבוט ממכנה משותף רחב יותר, בהבנה בלתי ניתנת לטשטוש שהשורש אחד הוא ומשותף. אחדות שאינה אחידה.

המשכו של החזון מדבר בדימוי יפיפה ומדויק מעולם הצומח : "וְאַתָּ֣ה בֶן-אָדָ֗ם קַח-לְךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֤ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל (חברו) חֲבֵרָ֑יו וּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכָל-בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל (חברו) חֲבֵרָֽיו: וְקָרַ֨ב אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל-אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַאֲחָדִ֖ים בְּיָדֶֽךָ: וְכַֽאֲשֶׁר֙ יֹאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא-תַגִּ֥יד לָ֖נוּ מָה-אֵ֥לֶּה לָּֽךְ ? דַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּֽה-אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י ה' הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת-עֵ֤ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד-אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל (חברו) חֲבֵרָ֑יו וְנָתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת-עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי."

לומר, בחזון התיקון ; העץ שענפיו התפצלו ודימו לחשוב עצמם כישויות נפרדות – שבים להיות אחד, שבים להבין את השורש המשותף, להכיר אותו ובו ולהתכנס אליו. לינוק ממנו, להכות שורש ומתוכו להצמיח יצירה ויופי רבגוניים. להושיט יד זה לזה ובהמשך לכך לשכנינו, מתוך עוצמה פנימית ועמידה על ציר כוחנו ועצמיותנו.

באה העת בצירי הזמן והלידה של עצמנו ושל העם שלנו – לשכבה חדשה, אחרת, של ברית חברתית ואחווה מחודשת. בניה של שפה משותפת. בעומק ורוחב, מדושנות ועשירות יותר. מזוקקות שבעתיים ממה שהיה עד כה.

ומתוך כל זאת ועוד – החלטנו להתכנס בערבי חמישי תחת הפרויקט הכולנאי שלנו, הנושא את השם ואת הקריאה : "בּוֹאִי הָרוּחַ".
עם הדימוי הויזואלי של הלב כשורש והשורש כלב.
ושם להניח תמצית מרוכזת של המהלך שאנו מאמינים שראוי שיתרחש עכשיו – להתכנס שבת אחיות ואחים גם יחד, להתחבר למקורות המסורת שלנו, להגג בפרשת השבוע על ענייני השעה והחיים, לשיר ולפייט מכל מסורות ישראל – בתפילה, בבקשה ובתקוה.

קראנו לרוח, קראנו לה – והיא נענתה. בעוצמה וברגש וביופי שעוד לא היה כמוהו.

אז הנה טעימה מעוצמות האחד והיחד בשבוע שעבר – אירוע שביעי בבית המדרש הירושלמי שלנו ישיבה מזרחית

רגע לפני השבוע המרגש הזה בו חזינו בעין דומעת את בנות ובני עמנו, בשר מבשרנו – שבים אל חיקנו, הביתה.
בתפילה וציפייה לשיבת כולם-כולם וניצחון שלם שישיב אותנו אל הארץ הטובה.
"לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר בְּשִׁיר וּמִזְמוֹר אֶל בֵּית הַר הַמּוֹר יְהִי שְׁבִילֵךְ
סֹלוּ סֹלוּ אֶת הַמְּסִלָּה פִּצְחוּ רְנָנָה וּתְהִלָּה
יָבֹא מְבַשֵּׂר בִּלְשׁוֹנוֹ מִלָּה קוּמִי עוּרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ."
(מתוך הפיוט : מַה נָּאווּ עֲלֵי, ר' שמעון ב"ר ניסים)

פרוייקט בּוֹאִי הָרוּחַ – הוא מקום מפגש – להתחזק, להשיב רוח ולשוחח למען יסודות השפה והבית המשותפים שלנו, של החברה הישראלית, בימים הבאים עלינו לטובה. כולנא מציעה לעולם שפה ודרך של זהות עמוקה ממקורות היהדות העשירה שלנו, זהות שיש בה ענפים מסועפים – שמקורם בשורש המשותף. בעת הזאת אנחנו מבקשים לצאת ולהושיט יד, לפגוש פנים – במעגלים קרובים ורחבים בחברה הישראלית, בעם שלנו – ולדאוג שרגעי האחוה והחיבור תחת איום חיצוני, יהיו לרקמת חיים מזינה, למכנה משותף משמעותי ואיתן, שמניח בתוכו עומק – בימים כתיקונם. לכונן את היסודות ולהעמיק שורש פורה לימים ושנים על פני ארצנו הטובה, יחד.

בואו להפגש ולהשיב אתנו לב ורוח יחד…

עקבו אחרינו ברשתות להתעדכןבאירועים קרובים:
https://www.facebook.com/kulnayerucham/
https://www.instagram.com/kulna.organization/

עוד מאמרים

משולש האורות – ד״ר דוד ביטון

משולש האורות שנדליק הערב מערבב בין נרות רבים ותפקידם: נרות השבת נועדו להאיר את הבית, נרות חנוכה לזכרון הנס ונרות הנשמה נועדו ל"האיר" את נשמות

שבת האחרונה פקדה את מרוקו רעידת אדמה בעוצמה 6.8 בסולם ריכטר. תוך כדי פיוטי השבת רעד חזק מטלטל את הבית ולאט לאט מתברר שזה לא עניין חולף אלא רעידת אדמה של ממש. מבנים מסביב קורסים, אנשים נסים על נפשם בתפילה חזקה לשרוד את הרגעים הקשים – וגם אנחנו ביניהם. רעידת אדמה מטלטלת את הבית ואת הלב.
דילוג לתוכן